לפעמים נדמה באולמות בתי המשפט ובתי הדין כי המציאות עולה על כל דמיון. כזה הוא המקרה בו ייצגנו השבוע בבית הדין הרבני בתל אביב.
ומעשה שהיה כך היה:
משה (כל השמות להלן בדויים) היה גרוש בן 52. גרושתו לאה היתה שנואה עליו במיוחד. הוא ניהל נגדה מאבקים משפטים, והיא נלחמה בו קשות, לרבות פקודות מאסר ועיקולים בהוצאה לפועל.
לאחר גירושיו מלאה הכיר משה את שמרית, הצעירה ממנו בשנים רבות. הם התאהבו והחליטו לקשור את גורלם יחדיו. מתוך אהבתם נולדה להם לפני כשנתיים בת בשם נורית.
משה אהב מאד את שמרית ונורית, ושנא שנאת מוות את לאה גרושתו. למרבה חוסר המזל, חלה משה בסרטן ריאות קשה אשר הלך והידרדר במהירות. בשלב מסויים כאשר אפסה כל תקווה, אושפז משה בבי”ח איכילוב על מנת שיגסוס בו וימות בכמה שפחות כאבים. ואכן באישפוזו קיבל מנות גדולות של משככי כאבים שערפלו את תודעתו.
בין שמרית ולאה נוצר עימות בבית החולים כי כל אחת ביקשה לסעוד את משה במיטת חוליו, ולעיתים עורבה המשטרה כמו גם האבטחה של בית החולים.
אולם את המעשה שיתואר עתה איש לא יכול היה לצפות: בדיוק יומיים לפני מותו, הגיעה לאה למיטתו “מצויידת” בילדיהם המשותפים, רב ושני עדים. החבורה פרשו חופה מעליהם, ובעוד משה האומלל מחובר למכשירים, הכרתו מעורפלת והוא לא יודע מה נעשה סביבו, הרב ערך להם “חתונה”…
ללאה היה אינטרס מאד ברור בביצוע המהלך: היא רצתה להיחשב כאלמנתו של משה, לזכות בקצבת שאירים ובפנסיה שלו. ולמרבה הצער נפטר משה יומיים לאחר ה”חתונה”, הוא נרשם בתעודת הפטירה כנשוי ולאה, גרושתו השנואה עליו, הפכה לאלמנתו. זה באמת מה שנקרא: “הרצחת וגם ירשת”.
אנו פנינו לבית הדין הרבני ועתרנו לבטלות ה”הנישואין” הללו. השבוע היה דיון ראשון בו חקר הדיין את לאה מעל דוכן העדים חקירת שתי וערב, והאזין להסבריה המגומגמים. כבר עתה ברור לחלוטין כי בית הדין ממש לא נותן אמון בסיפור החתונה הזה. יצויין כי בדיון הצגנו לדיינים סרטון של “החתונה” בו רואים את משה המסכן יושב מחובר למכשירים, מנותק לחלוטין מהמציאות, במהלך כל טקס ה”חתונה”.
בשלב זה הדיון נדחה לדיון המשך לחודש נובמבר ואנו נקפיד לדווח לכם על ההתפתחויות במשפט ובתוצאותיו.
