מנת האג נחתמה בשנת 1980 ואומצה בישראל בשנת 1991 ב”חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים)התשנ”א-1991″. המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה אחראית על ביצוע האמנה. האמנה דוגלת בכך שהמשמורת על ילד נקבעת לפי מקום מגוריו הקבוע. קיים איסור גורף על העברת ילד ממדינה למדינה ללא קבלת הסכמת שני הוריו או אפוטרופסו. האמנה קובעת כי במידה והוברח ילד למדינה אחרת אפשרי להגיש בקשה להחזרתו. מהרגע בו חתמו המדינות על האמנה הן מחויבות להשיב את הילד החטוף למדינה ממנה נחטף וזאת כדי לאפשר לבצע דיון על משמורת. מטרתה העיקרית של אמנת האג היא למגר את התופעה של אחד ההורים אשר מחיל על עצמו בכוח את עניין המשמורת ולהחזיר את החטוף במהירות המרבית, לרוב הדבר נעשה לאחר סכסוך זוגי או הליך גירושין.

הליך משפטי להחזרת הקטין החטוף
ראשית יש לפנות לבית משפט במדינה אליה נחטף הקטין, ניתן להיעזר ברשויות המרכזיות במדינות החתומות על האמנה שהוקמו לטיפול בנושאים אלה. התביעה להשבת קטין חטוף מוגשת בבית משפט לענייני משפחה והיא נדונה בהליך מזורז, בו שמיעת הראיות וזמני הליכי הערעור ייערכו בצורה מקוצרת מהרגיל. כמו כן לעיתים תידרש הוספת חוות דעת משפטית וחוות דעת מומחה.

חריגים לחובת השבת הילד

האמנה מונה מספר חריגים לחובת השבת הילד, ביניהם:

1. אם חלפה שנה מהחטיפה להגשת הבקשה להחזרת החטוף על הרשות השיפוטית להחזיר את הילד למקום מושבו אלא אם כן הוכח כי השתלב כבר בסביבתו החדשה (סעיף 12 ).
2. ניתן לסרב להחזיר ילד אם ההחזרה אינה מתיישבת עם עקרונות יסוד באשר להגנה על זכויות אדם וחירויות יסוד הנוהגים במדינה המתבקשת (סעיף 20).
3. האדם/המוסד/הגוף האחר שבידיו מופקדת ההשגחה על גוף הילד, לא הפעיל בפועל את זכויות המשמורת בעת ההרחקה או אי ההחזרה, או הסכים עימן או השלים עימן לאחר מעשה (סעיף 13א).
4. קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיסי או פסיכולוגי, או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל, כמו כן הרשות השיפוטית או המנהלית רשאית לסרב לצוות על החזרת הילד, אם התברר לה כי הילד מתנגד להחזרתו, וכי הוא הגיע לגיל ולרמת בגרות שבהם מן הראוי להביא בחשבון את השקפותיו (סעיף 13ב).

למשרדנו התמחות מיוחדת בטיפול בתיקי חטיפה לפי אמנת האג, משרדנו טיפל לאורך השנים במקרים רבים בתחום זה לרבות תיקים מורכבים ובערכאות ערעור, ונחל הצלחה מרובה.