הדבר המקובל הוא שכאשר ההורים מתגרשים רק אחד מהם מקבל את המשמורת, אך ישנם מצבים בהם תיקבע משמורת משותפת. ברוב המקרים משמורת הילדים תימסר לאמא, בעיקר כשהילדים מ”קטני קטינים” עד גיל 6. סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, מדגיש כי יש לשקול את טובת הילד, וכי ילדים עד גיל 6, בהיעדר “סיבות מיוחדות להורות אחרת”, יתגוררו עם אמם. (סעיף זה נקרא “חזקת גיל הרך”) לגבי שאר האחים, בית המשפט יעדיף שלא להפריד ביניהם ולאפשר לאמא לקבל את המשמורת על כולם.
הסמכות לדון במשמורת נתונה למירוץ הסמכויות המתקיים בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה. לעתים בית הדין הרבני רוכש סמכות מאחר ובמסגרת תביעת הגירושין נכרך נושא המשמורת או מכוח הסכמת הצדדים. במקרים בהם בית המשפט אינו מסוגל להחליט מי מבין ההורים יקבל את המשמורת על הילדים, אזי יעברו ההורים מבחני מסוגלות הורית על ידי עובדים סוציאליים ופסיכולוגים מומחים כדי לקבוע למי מהילדים ישנה יכולת טובה יותר לגדל את הילדים.
בית המשפט יהיה נכון לשמוע את רצונו של הילד באשר למשמרתו. מאחר ורצונו מהווה חלק מטובתו של הילד, ייקח בית המשפט בחשבון מספר פרמטרים:
גיל הילד, רצון הילד, נחישות ונחרצות הילד, הסטה והשפעה חיצונית ובגרותו הנפשית של הילד.
שמיעת דעתו של הילד יכולה להיות לפי תסקיר או חוות דעת שתעשה ע”י מומחים או באמצעות יחידת הסיוע המשפטי, וכן השופט יכול להחליט לפגוש את הילד בתוך אולם ביהמ”ש או בחדרו של השופט, עם או בלי ההורים, על מנת להתרשם אישית מדעתו של הילד.
זכרו! כל החלטה בעניין משמורת ילדים וזמני שהות אינה סופית! ההורים יכולים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני (תלוי היכן התנהל התיק בעבר) בבקשה לשנותה משיקולים של טובת הילד.
מהי וועדת שניט
הוועדה הוקמה כדי לבחון את כללי החלוקה והשיתוף באחריות ההורית כלפי הילדים. בין השאר נבחנה “חזקת הגיל הרך” ואפשרות הסדר חלוקה שיתופי ושוויוני יותר. הוועדה הגיעה למסקנה כי יש לבטל את הוראת חזקת הגיל הרך וליצור שוויון משפטי בתחום, באופן שתוגדר אחריות הורית שווה בין האב והאם ותיבנה “תכנית הורית” לכל משפחה. כל זאת מתוך הצורך והחשיבות של הקשר עם שני ההורים לטובת התפתחותו התקינה של הילד. הוועדה אמורה לפרסם את מסקנותיה הסופיות במהלך חודש זה (ינואר 2012).
