כמעט בכל מקרה של גירושין קיים רכוש לחלוקה. לעיתים הרכוש הוא פשוט וקל לזיהוי ואז חלוקתו יכולה להיעשות בצורה קלה. אלא שבמקרים רבים הרכוש אינו קל לזיהוי או לחלוקה: מקרים של אנשי עסקים אשר יש ביכולתם להעלים נכסים או להבריח אותם; אנשים שמרוויחים כספים באופן לא מדווח, אנשים אשר רושמים נכסי מקרקעין על שם אנשים אחרים או גופים אחרים או בחו”ל, נכסים אשר היו לאחד מבני הזוג לפני הנישואין, ותקצר היריעה מלהקיף את כל המקרים. הטיפול בסוגיות רכושיות מורכבות במהלך הליך גירושין הוא קריטי כי יש בו כדי להשפיע על חלוקת הרכוש, ולעיתים ההשפעה עשויה לבוא לידי ביטוי במיליונים רבים של שקלים. ריכזנו עבורכם להלן מידע במספר סוגיות רכושיות מורכבות.

בעיקרון כל הרכוש/הזכויות של בני הזוג אשר נצברו במהלך חיי הנישואין, יחולקו בין בני הזוג באופן שווה, ללא כל קשר לשאלה “בזכות” מי נצבר הרכוש או על שם מי הוא רשום באופן פורמאלי. רכוש = נכסים, חסכונות, קופות גמל, קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים, מוניטין וכיו”ב. אין משמעות לשאלה מי צבר אותם או על שם מי הם רשומים חריגים לעיקרון זה הינם:

• נכסים שהיו למי מבני הזוג לפני החתונה
• נכסים שמי מבני הזוג קיבל במהלך הנישואין במתנה או בירושה
• כפי גמלה עקב תאונות וכיו”ב
• נכסים ששני בני הזוג סיכמו לגביהם בכתב כי לא יחולקו

יצוין כי בשנים האחרונות חל כרסום במעמדם של אותם “נכסים חיצוניים”, ובמקרים מסוימים החלו בתי המשפט השונים להכניס לתוך חלוקת הרכוש גם נכסים חיצוניים.

בנוגע לדירת המגורים, קיימת לכל אחד מבני הזוג הזכות לפרוק שיתוף במקרקעין “בכל עת”, אך מנגד עומדת הזכות של בן/ת הזוג המשמורן/ית והילדים הקטינים למדור (=קורת גג). נדגיש שפירוק דירת המגורים של זוג נשוי, כפוף לכללים נוספים מדיני המשפחה, כפי שיפורט להלן: הבטחת מדור:  במקרה שבו מבוצע פירוק השיתוף בדירת המגורים (בהחלטת בית המשפט כמובן) אזי תחילה יש לוודא כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המשמורן, קיים הסדר מגורים חלופי. “מדור ספציפי”: מדור ספציפי יינתן רק ע”י בית הדין הרבני (ולא ע”י בית המשפט לענייני משפחה). מדובר בסעד ניתן לאישה על מנת להבטיח כי היא וילדיה יישארו בינתיים בבית המגורים אשר בו הם רגילים לחיות עד לבירור שאר הסוגיות ולכן בית המגורים לא יימכר לעת עתה. לכן, אישה שרוצה לקבל סעד זה – חייבת להקדים את בעלה ולפתוח את ההליכים בבית הדין הרבני (אך עליה לקחת בחשבון גם את שאר הפרמטרים וההשלכות של ניהול התיק בבית הדין הרבני במקום בבית המשפט, בהתאם למטרות שברצונה להשיג ולסדר העדיפויות שלה). בדרך כלל סעד כזה ניתן לאישה כשהיא מבקשת שלום בית ו/או כשהבעל נטש את הבית ללא סיבה מוצדקת ו/או למען אשה אחרת, ו/או כשתביעת הגירושין מטעם הבעל נדחתה. עיכוב או זירוז פירוק שיתוף בדירת מגורים: בית המשפט לענייני משפחה יעכב לעיתים את פירוק השיתוף בדירת הצדדים, על מנת לברר את כל שאר התביעות הרכושיות יחד, כדי להשיג פתרון כולל. מנגד, כאשר בית המשפט סבור כי ההתדיינות בשאר הנושאים הרכושיים עלולה להיות מורכבת וארוכה – אזי יורה על פירוק שיתוף מהיר ומבלי לחכות לבירור בעניין שאר הרכוש. בהחלטתו לעניין זה יתחשב בית המשפט במספר פרמטרים: הסיכוי להסדר כולל, צפי הזמן שיידרש להסדר כולל, הנזק שעלול להיגרם מפירוק מידי (לאחד הצדדים או לצד ג`), הנזק שעלול להיגרם מעיכוב הפירוק (לאחד הצדדים או לצד ג`) ושיקולים נוספים. הלכת/חזקת השיתוף וחוק יחסי ממון (איזון משאבים) : בני זוג אשר נישאו לפני ה- 1.1.1974 חלה עליהם הלכת השיתוף, שמשמעה – כל זכות קניינית שנרכשה במהלך הנישואין ללא קשר לרישום – שייכת לשני בני הזוג, ואחד מבני הזוג יכול לדרוש את חלקו בכל עת. בני הזוג אשר נישאו אחרי ה- 1.1.1974 ( כאשר חוק יחסי ממון נכנס לתוקף) חל עליהם חוק יחסי ממון, שמשמעו – בן הזוג יכול לדרוש את חלקו רק לאחר גירושין או פטירה. במקרה זה, הרכוש מתחלק לשני סוגים: רכוש שנצבר במהלך הנישואין – הוא מתחלק בין בני הזוג באופן שווה. מנגד, רכוש שנרכש ע”י אחד מבני הזוג לפני הנישואין ו/או מתנה ו/או ירושה ו/או פיצוי או גמלה כתוצאה מתביעת נזקי גוף/נכות – אזי כל אלה יהיו שייכים לבן הזוג לו הם מיוחסים. אולם, באם בן הזוג השני או בני הזוג יחד השביחו את הנכס (משכנתא, שיפוצים וכדומה) אזי יש לפצות את בן הזוג בכסף בשל תרומתו, ופסיקה חדשנית של ביהמ”ש העליון אף מאפשרת לפסוק מחצית מהרכוש, במקרים מסוימים. ואכן, לעתים בית המשפט יפסוק שנכס מסוים הינו משותף למרות שנרכש לפני הנישואין, זאת במקרים שבן הזוג הוכיח כוונת שיתוף (=כוונה לראותו כנכס משותף).

חוב שנעשה ללא ידיעת הצד השני (תוך הפרת אמון בין הצדדים) או שהינו חוב אישי מובהק, כגון הימורים, הלוואות ללא ידיעת הצד השני לצרכים אישיים, כספים שהוצאו על מאהבת וכדומה. נטל ההוכחה כי החוב אינו משותף אלא אישי – הינו על כתפיו של בן הזוג שטוען שהחוב לא שייך לו.

בתאריך האיזון, לוקחים בחשבון את כל הכספים/הנכסים/הזכויות שנצברו מיום הנישואין ועד תאריך איזון המשאבים. ברירת המחדל לקביעת תאריך זה הוא מועד סדור הגט, אך לעיתים יקבע התאריך לפי מועד הקרע (עיצומו של המשבר, למשל: עזיבת אחד הצדדים את הבית). הצד שירצה “ליהנות” כמה שיותר מצבירת הכספים/הנכסים /הזכויות של בן/ת הזוג, ינסה לטעון כי התאריך לאיזון משאבים הוא כמה שיותר רחוק (כמה שיותר קרוב לגט) והצד שרוצה לחסום את ה”נגיסה” בזכויותיו, ינסה להקדים את התאריך של מועד הקרע.

מוניטין של אדם או עסק (מוניטין אישי או עסקי) מצביע על פוטנציאל רווחים עתידיים (המוניטין הוכר בפסיקה כנכס וכזכות קניינית). מוניטין הינו חלק מנכסי הקריירה, כמו גם השכלה ותעודות שנרכשו במהלך הקריירה, דרגות, התמקצעות וכדומה – כל אלה מצביעים על פוטנציאל השתכרות. על כן זהו פרמטר שיילקח בחשבון בחלוקת הרכוש, הן בשימוש בהלכת השיתוף והן בשימוש בחוק יחסי ממון. הרעיון הוא לאזן בין בן הזוג שהשקיע עצמו בקריירה ובלימודים ובין בן הזוג שהשקיע את רוב זמנו ומרצו בגידול הילדים ומשק הבית. מוניטין עסקי – שמו של העסק הולך לפניו. מוניטין אישי- שמו של האדם הולך לפניו, בדרך במקצועות חופשיים כגון: רופא, עו”ד וכו`. עיקרון הצדק שבחלוקה שווה הינו כי כל אחד מבני הזוג תורם במידה שווה לכלכלת המשפחה ורווחתה, הן מחוץ לבית והן בתוכו, ועל כן גם בעת הפרידה לו צריך לעשות איפה ואיפה. דוגמאות לשיקולים שישקול ביהמ”ש לצורך חלוקת המוניטין: רכוש שהובא מלפני הנישואין • הכנסה ויכולת השתכרות • גיל ומצב בריאותי • מצב כלכלי בזמן החלוקה • מי המשמורן של הילדים • האם הצד השני בעל יכולת להתפרנס? ניסיון תעסוקתי. • תקופת הנישואין • רמת החיים בנישואין • תרומת בן/ת הזוג לקריירה/השכלה של האחר • שווי הנכסים / כספים / זכויות • שווי החובות וכיו”ב.

חברות רבות מעניקות לעובדיהם זכויות/אופציות לרכוש מניות של החברה, האופציות ניתנות למימוש במועדים קבועים. אופציות ומניות גם הן נכס הניתן לחלוקה בין בני הזוג, אך מאחר וקיימות תוכניות שונות וסוגים שונים של אופציות, אזי כל מקרה נבחן בביהמ”ש לגופו, כמו כן בוחנים האם האופציות חלות על תקופת השיתוף בין בני הזוג (מיום הנישואין ועד מועד הקרע/הפירוד) ולאיזה מטרה או מאיזו סיבה ניתנו לעובד האופציות.

בעיקרון, בתחילה יבדקו כל הנתונים הידועים לצדדים והנראים לעין לרבות נכסים/כספים/זכויות. אך פעמים רבות יטען אחד מבני הזוג כי בן הזוג השני “מעלים מידע” לגבי יכולתו כדי לחלק פחות כסף/רכוש. במקרים כאלה יש כלים לאמת את פני הדברים בשטח, בין היתר ככה:

1. צווי גילוי מסמכים : הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני ניתן לבקש מתן צווים לגילוי מסמכים. הצווים יופנו לבנקים, מקומות עבודה, למס הכנסה, לביטוח לאומי ולעוד מוסדות או אנשים, בהתאם למקרה.
2. בדיקת פעילות העסק : בית המשפט או בית הדין ממנה מומחה (אקטואר), לצורך הערכת שווי העסק ו/או הנכסים ו/או הזכויות ו/או תזרים המזומנים ו/או חשבוניות. זאת ע”י ביקור בעסק, מסמכי העסק, דיווחי רו”ח.
3. הערכת תזרים מזומנים : חוקרים האם יש סבירות כי כסף הוזרם לכיסו של בעל העסק מבלי שדווח למס הכנסה ו/או הוכרז כחוב אבוד ו/או דיווחים כוזבים על הפסדים.
4. בדיקת רמת חיים : לפי הערכת רמת החיים מעריכים את רמת ההכנסה והיכולת הכלכלית, מאחר ולא ייתכן כי אדם המדווח על רווחים קטנים יחיה ברמת חיים גבוהה. לכן בוחנים את בית המגורים, הנכסים, המכוניות, הוצאות חודשיות, נסיעות לחו”ל, קניית מותרות, הוצאות חודשיות וכדומה. אם אין התאמה בין רמת החיים בפועל לבין ההכנסה המוצהרת, אזי בוחנים האם רמת החיים הגבוהה ממומנת ע”י הלוואות וחובות, אם אין הלוואות או חובות אזי בוחנים מקורות כספים נוספים, כגון ירושה או עזרה מבני משפחה. כשאין הוכחה או הסבר לכספים שיאפשרו את רמת החיים המוכחת, אזי המסקנה היא שיש סיכוי סביר שרמת החיים מתאפשרת ע”י הכנסה לא מדווחת.
5. בדיקת הוצאות העסק ו/או הוצאות בן הזוג : בדיקת הוצאות בכרטיסי אשראי, התחייבויות שנלקחו, העסקת עובדים ותשלום משכורת, רכישת ציוד לעסק. בודקים את ההתאמה בין ההוצאות להכנסות.

נכס שבן-זוג הוציא מרשותו/מכר/העביר/נתן במתנה או התחייב לעשות אחד מאלה, מתוך כוונה להבריח רכוש ולמנוע מבן זוגו לקבל את חלקו שוהה בעת איזון המשאבים, אזי רשאי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני לראות את הנכס כאילו הוא עדיין של אותו בן-זוג ולחלק את מחצית שוויו לצד השני.

הכרזה על פשיטת רגל לעתים נעשית כ”טריק” כדי למנוע בן/ת הזוג האחר להשתתף בנכסים/כספים/זכויות. בפשיטת הרגל מחולקים נכסי החייב באופן שווה בין הנושים, ביחס לחובות. נכסי פושט הרגל מוקנים לנאמן וממומשים על ידו לטובת הנושים. לעתים מנסים להשתמש בפשיטת רגל על מנת “להבריח נכסים” ולכן ישנו סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל המפרט מצבים בהם העברות רכוש מסוימות שבוצעו על-ידי החייבים יבוטלו, כגון: העברות שנעשו בין בני משפחה, העברות שנעשו לפני פחות משנתיים מיום פשיטת רגל, ואף עם עברו פחות מעשר שנים במידה ולא הכוח כי בזמן שהועברו הנכסים החייב היה בעל יכולות פירעון של כל חובותיו (גם ללא הנכס שהועבר). סעיף זה מקשה על העברת נכסים לצורך התחמקות מחלוקת הרכוש עם בן/ת הזוג.

נושא פירוק השיתוף הינו נושא מורכב ודורש ידע והבנה כלכלית ומשפטית, הנושאים אשר פורטו לעיל הינם רק חלק מהפרמטרים הנלקחים בחשבון וכמובן שפורטו ב”זעיר אנפין”. עליכם לקבל עצה מעמיקה מעו”ד אשר מתמחה בתחום דיני המשפחה ואשר מודע לכל האספקטים והאפשרויות העומדות בפניכם ובפני בן/ת הזוג העומד/ת מולכם. למשרדנו התמחות מיוחדת בטיפול בתיקי גירושין המערך כלכלי מורכב: רק לאחרונה זכינו בפסק דין על פיו איש הייטק אשר קיבלת פיצויי פרישה בסך חצי מיליון שקל נותר עם מלוא הכסף בכיסו ולא היה צריך להתחלק עם גרושתו לאחר ששכנענו את בית הדין הרבני בחיפה לפסוק כך. נשמח לעזור ולסייע בתחום זה.